בזמן האחרון התחלתי להרהר בשינוי שם הבלוג שלפניכם. לפני שלוש שנים, כשרק קם, נקרא הבלוג, די בפזיזות, כמשחק מילים על שמה של אחת הלהקות המלהיבות, אבל גם הבוסריות שבשטח – שעל כל מעריץ (כמוני) של אלבום הבכורה שלה היה מי שעיקם את האף מול ההייפ. שלוש שנים ושני אלבומים נוספים אל תוך הקריירה, ידם של […]
בשבוע שעבר נרשמתי לחדר כושר, ומאז אני מכריח את עצמי ללכת. כל כך הרבה דברים יש במקום הזה שאני לא אוהב – את המוזיקה הקולנית שאמורה לגרום לך לרצות לקפצץ אבל גורמת לי בעיקר לרצות להשתבלל לכדור עם אצבעות באוזניים; את הגברים התפוחים הנאנקים תחת משקל כפול ממשקל גופם; את הנשים הדקיקות וחמורות הסבר להחריד, […]
בשלב זה של הפרוייקט כדאי אולי להזכיר שוב את ההבדל בינו לבין סיכום עשור מסורתי. מעבר לעובדה שמדובר בסיכום סובייקטיבי לחלוטין, שכל קשר בינו לבין רשימת איכותית וסדורה היטב מקרי בהחלט, גם האלבומים שנבחרו הם לא בהכרח האהובים עלי ביותר בעשור שעבר. ספק אם את שלושת האלבומים שכאן, למרות שהם בהחלט קרובים לליבי, הייתי מכניס […]
שנת המוזיקה 2008 הייתה מעט מוזרה עבורי. כמות האכזבות הייתה לא קטנה מכמות ההצלחות. ובניגוד לשנים קודמות קשה לי לדרג את האלבומים שאהבתי ביותר. הנה שלוש אכזבות מוזיקליות וחמישה אלבומים שאהבתי השנה (ועוד אחד מאת חתולת הבית). מצטער על הרשימה הצפויה – מבטיח להיות יותר אוונגרדי בפעם הבאה. האכזבה הנפלאה של השנה. זאת הייתה, ללא […]
לאחרונה גיליתי שאני לא מבקר המוזיקה היחיד בבית. בניגוד לאחיה הביולוגי ואחותה המאומצת, המסתפקים בשילוש החתולי הקדוש של אכילה, שינה, והסרחת ארגזי חול, תפסה לה פינקי עמדת קבע אל מול הרמקול השמאלי בחדר העבודה, ממנה היא מביעה נחרצות את עמדתה לגבי המוזיקה המתנגנת. כיוון שאוצר המילים של פינקי דליל למדי, עיקר הביקורת שלה מתמצה ביללות […]